עדכונים

תמונות אחרונות

IMG-20171124-WA0015

בוגרים מספרים

קוראים לי נוגה, אני בת 18 ואני גרה בכרמי יוסף. התחנכתי בביה"ס שחף בשנים 2004-2010, מכיתה א'-ו'.

אני בטוחה שלא הייתי מי שאני היום לולא שחף. חינכו אותי להאמין שהשינוי מתחיל בי, ושאין דבר שאני לא יכולה לשנות. חינכו אותי לקבל כל אחד/ת, גם אם הצורה שלו/ה שונה משלי, אם האמונה שלו/ה שונה משלי וגם אם הוא/היא ממש ממש מעצבן/ת אותי. חינכו אותי בידיעה שהקול שלי משנה ומשפיע ולאף אחד אין את היכולת להשתיק אותי, ושאסור להיות בשקט כשמשתיקים מישהו אחר.

אבל בעיקר, נתנו לי להיות ילדה. באמת ילדה. נתנו לי לגדול עם חברים שלי, לחקור את מה שהתעניינתי בו, ולעזוב את מה שלא רציתי. נתנו לי לשחק, לקרוא, לבשל, לצחוק ולרקוד, והעיקר- לעשות את מה שאני חושבת שיעשה לי טוב ויפתח אותי.

כשהגעתי לכיתה ז' עברתי לבית ספר רגיל. כשנעדרתי יום אחד, בגלל הבציר, המחנכת שלי אמרה שזה לא נחשב "אירוע משפחתי" וזו לא העדרות "מאושרת".

כשהייתי בכיתה ד', נסעתי עם המשפחה שלי לדרום אמריקה לשלושה חודשים. כשההורים שלי שאלו את המנהל דאז, רוני, אם זה בסדר, הוא ענה שאלמד שם יותר ממה שאלמד בשנת לימוד שלמה.

שחף נותן לילדים את האופציה לחקור בעצמם. הוא נותן להם את הכלים ואת העזרה שהם צריכים בשביל ללמוד באמת. לא לשנן, לא להתבגר בכיתה א'. ללמוד בשביל ללמוד. ללמוד כי רוצים ללמוד.

באחד מהפרלמנטים, הועלו הצעות למה יהיה הסלוגן של ביה"ס. אני זוכרת שהיו הרבה הצעות, אבל ההצעה שהתאימה לכולנו, שהעלתה ילדה מהבית שלי, הייתה "ללמוד לאהוב ולאהוב ללמוד". אני חושבת שזה מסכם את שש השנים שלי בשחף בצורה הכי טובה.

שחף הוא בית חינוך, והלוואי שהיו יותר ממנו.

 

ולמי שרוצה לדעת איך הייתה ההשתלבות אח"כ בבית ספר רגיל- שחף גידלו אותי וחינכו אותי, ולימדו אותי יותר ממה שלמדתי בשש השנים שלי בתיכון.